אמונה + טכנולוגיה = נצחון
המלחמה הנוכחית היא מלחמה בין אמונה וטכנולוגיה. טכנולוגיה ואמונה.
מאמר זה נכתב ביום תשעה באב. היום שבו נחרבו הבית הראשון והשני, היום שבו בוצע גירוש ספרד, היום שבו התחיל הגירוש מגוש קטיף. היום שבו היה חטא המרגלים. מעבר לצום, זהו יום מצויין לחשבון נפש (קינת עידוד).
לצד השני - יש ג'יהאד. מבחינת הצד השני - זוהי מלחמת מצווה, מלחמת דת, מלחמה שבה שום קורבן אינו גדול מדי.
ולנו? לנו יש חיילים מדהימים, חיילים המאמינים בצדקת דרכנו. אבל אנחנו מונהגים על ידי נמושות, על ידי מנהיג שמדבר על בריחה מיהודה ושומרון תוך כדי הקרב בלבנון. מנהיג ששני בניו ירדו מהארץ, מנהיג שאישתו וביתו פעילות שמאל קיצוני. בוגי יעלון כבר אמר - "ההתנתקות תיתן רוח גבית לטירור". האם מנהיגנו עדיין אינם רואים את הקשר שבין הבריחה מגוש קטיף לבין ההפגזות שאנחנו מקבלים עכשיו? או שהם מנסים להצדיק את מעשיהם בעבר במחיר של הפקרת דם אזרחנו וחיילנו בעתיד?
לנו יש טכנולוגיה שהיא כנראה עדיפה (אבל גם נורא יקרה ומדלדלת את משאבינו הכספיים בשימוש בזבזני). האם אפשר לנצח את הקרב עם טכנולוגיה בלבד? הרי גם לצד השני יש טכנולוגייה! הוא יודע להשתמש בה ביעילות ובזריזות. הוא גם לומד מטעויות, בעוד שהצבא שלנו נשאר סטטי.
מה עם אמונה בצדקת דרכנו? מה עם נחישות וכח הקרבה? העניין הוא שהתמכרנו לטכנולוגייה בתור פתרון בלבדי. שכחנו על מה אנחנו נלחמים! מרוב התמכרות לתפנוקי חברת הצריכה האולטימטיביים, שכחנו שארץ ישראל היא המקום הכי קדוש לעם היהודי. שכחנו את האמונה האיתנה, את רוח הקרב, את כושר האילתור ואת הזריזות שאפיינו אותנו בעבר. הפכנו לצבא עייף, כבד, וסופר טכנולוגי.
שכחנו את המהות האמיתית של להיות יהודי, וניסינו להיות עם ככל העמים. מי שמנסה להיות עם ככל העמים מקבל פגזים ככל העמים.
חבר'ה, תדעודדו!
גם בתש"ח - היינו מעטים מול רבים. אבל אז היתה למפקדים סמכות בשטח - הם לא היו צריכים אישור מהרמטכ"ל על כל כדור. היתה לנו תעוזה וחוצפה. והיתה לנו יותר אמונה. היינו נכונים להסתכן. הבננו שאנחנו נלחמים על קיומנו, הבננו שאין ברירה. רישומה של השואה - היה בבשרנו. ידענו שאין לאן לברוח, שהמקום הכי בטוח זה ארץ ישראל. מצד שני - גם בתש"ח - לא הבננו עדיין באופן מודע את כח האמונה. בכל מלחמות ישראל עד מלחמת ששת הימים - הערבים ברחו מאיתנו לשבעה כיוונים - אך אנחנו לא ניצלנו את המומנטום. התחלנו לדבר על הנסיגה הבאה עוד לפני שהקרב יסתיים.
המתקפה של חיזבלה היא שוק חשמלי, שהגיע מלמעלה כדי לעזור לנו להתעורר. הכח האמיתי של עם הנצח, הוא כח של אמונה. "נצח ישראל לא ישקר!"
במקביל לתבוסתנות, עם ישראל מגלה כוחות בלתי רגילים של עמידה שלא מאפשרים ל'מנהיגנו' לעמוד מהצד, ומאלצים אותם להילחם. מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
חיזוקו הרוחני של עם ישראל יתרום יותר מכל לבטחוננו לאורך שנים, להפחתת כמות הנפגעים, ולשלום אמת!
אחדותו הפנימית של עם ישראל היא הבסיס. כמו שכותבת אורית, בשיר הנצחון האמיתי,
הנצחון
ה א מ י ת י
אינו מספר הרוגי האויב
כי אם
מספר המשפחות בקרבנו
השומרות על אחדותן ובריאותן,
ונכונות לכך
להתחייב .
חיוני שנחנך את ילדנו ברוח יהודית אמיתית, שתתחיל מהבית. כאן אני מברך את החינוך המדהים שמקבלת ילדתי ברשת החינוך של חב"ד.
עליו להבין שאנו זקוקים למנהיגות אמיתית, מנהיגות רוחנית, המחוברת לשורשים של עם ישראל. מנהיגות המודעת לקורבנות הרבים הנגרמים על ידי כל ויתור ובריחה. מנהיגות ההולכת בראש
זקוף, היודעת לפעול בגאון ובתעוזה, ואינה מפחדת ממה שיגידו אחרים. דווקא דרך זו, של תעוזה, תחסוך דם רב. להפסיק לברוח! גם כלבים מתעוררים למרדף דווקא כשבורחים מהם.
להפסיק לוותר! כל ויתור גורם לקורבנות נוספים. לחזור ליישב את ארץ ישראל, ולנקוט ביד קשה יותר כלפי מפגעי הטירור. שמיר היה ראש ממשלה מדהים! ידע להגיד לא! שלחו צו גיוס לבוגי יעלון. מי אם לא רב אלוף במיל. משה (בוגי) יעלון, שראה את הנולד והזהיר כי ההינתקות תשמש "רוח גבית לטרור", מתאים להנהיג אותנו במערכה הקשה שהבאנו על עצמנו במו ידינו . אבל גם הוא צריך חיבור לאמונה, חיבור לכח המחזק של פנימיות התורה.
חסידי חב"ד ממשיכים לפעול גם בימים אלו, תחת אש, כדי לחזק את רוחם ואת כח עמידתם של חיילנו היקרים.
תפילה, צדקה, ותשובה מעבירות את רוע הגזירה. אפשר להתחיל ממשהו קטן! אבל עשו אותו בכוונה, בשמחה, ובהתמדה. קראו את שירי העידוד בבלוג~שיר. למדו את פנימיות התורה! זה יכול להביא הרבה חוזק, במיוחד בימים אלו. התפללו! מתוך כוונה פנימית אמיתית. הניחו תפילין - בשמחה! קראו תהילים (במיוחד פרק כ, כ"ב, ס"ט, ו-ק"נ, וכן פרק ק"ה), הדלקנה נרות (גם מי שעדיין לא שומרת שבת, זה יכול לעזור!). כתבו לחברי הכנסת. כתבו לשרי הממשלה. צרו איתם קשר טלפוני. וספרו להם מה דעתכם.
אסיים בנימה אופטימית. לעתיד לבוא - כשיתגלה המשיח, עתידים ימים אלו עתידים להפוך לימי ששון ושמחה. עלינו לדעת - שהארץ שלנו. לקוות ולייחל - לגאולה. ולדעת שגם היום - יש הרבה מה שאפשר לעשות.
אמונה !...
